84 גולשים קראו מאמר זה | 0 תגובות פורסמו
דירה דיסקרטית הוא מוסד הפועל כדירה דיסקרטית, המספק מגוון שירותי מין לציבור. בצורתו המסורתית ביותר, דירה דיסקרטית הוא שילוב של בר ומלון שבו לקוחות יכולים לשלם עבור שירותי מין. התיעוד המוקדם ביותר של השימוש בבורדו מתוארך לרפובליקה הרומית ולא ניתן להפריז בהשפעתו על העולם המערבי. מבחינה היסטורית, דירה דיסקרטית כונה לעתים קרובות "בית בעל מוניטין רע", בגלל הפעילויות שהתרחשו בו על בסיס קבוע.
הפונקציה של דירה דיסקרטית השתנתה עם הזמן. במהלך המאה ה-19 נתפס הדירה הדיסקרטית כמקום בילוי לגברים ונשים ממעמד הפועלים. רבים מהאנשים שביקרו בדירה דיסקרטית עבדו יחד במקצועות כמו פחחות, כרייה או ריצוף. גברים ונשים ממעמד הפועלים היו הולכים בדרך כלל לדירות דיסקרטיות כדי למצוא שירותי מין, אבל גם כדי למצוא קצת הפוגה מהחיים הקשים של עבודת כפיים. במקומות מסוימים, דירות דיסקרטיות היו אפילו מקור הבידור הנפוץ ביותר.
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היו בערים רבות כמה בתי דירה דיסקרטית בעלי מוניטין רע. אלה יהיו בדרך כלל מקומות מבודדים יותר, ולעתים קרובות הם יהיו מוסווים כעסקים כגון מכבסה, חנות פאות, או עסק מזוהה כגון בית מרחץ או מסעדה. במקרים מסוימים, לדירות דיסקרטיות הייתה כנופיה מוזרה או "כנופיית בית" שתפקדה הן כצוות האבטחה והן כצוות הניהול של הדירה הדיסקרטית.
ברוב המקרים, לדירה דיסקרטית היה בדרך כלל שטח פתוח גדול שיכול היה לשמש גברים ונשים כאחד, לבילוי ולהנאה שלהם. בתוך הדירה הדיסקרטית יכלו הלקוחות לרכוש אלכוהול, סיגרים וסחורות אחרות. הם יכלו גם להזמין מפגשים פרטיים עם נשות הממסד. זה נעשה על ידי מיקוח או על ידי מתן שוחד לכנופיית הבית. באזורים מסוימים, נשים אולצו לעבוד בדירה דיסקרטית, בין אם על ידי חטיפה או הונאה, או על ידי כליאה בדירה דיסקרטית עד לתשלום.
בשל אופי עסקיהם, היו הדירות דיסקרטיות מטרה תכופה לאכיפת החוק, ורוב המדינות אסרו עליהם בסופו של דבר. בארצות הברית, הדירות דיסקרטיות נסגרו עקב חוק סחר העבדים הלבנים של 1910. ברוב המדינות, הדירות דיסקרטיות המשיכו להתקיים עד תחילת המאה ה-20, אם כי הם היו תחת פיקוח הדוק של הממשלה בניסיון לרסן אותם.
למרות שדירה דיסקרטית כבר אינם פועלים ברוב המדינות, הם השאירו מורשת שהשפיעה על כמה היבטים של התרבות הפופולרית. בשנים האחרונות, בורדו הפכו לייצוג של מרד ופזיזות, והם ממשיכים להופיע בסרטים, תוכניות טלוויזיה ויצירות אמנות אחרות. בארצות הברית, דירות דיסקרטיות מסוג דירה דיסקרטית היו נפוצים בתקופת הבהלה לזהב והמערב הישן, והם נותרו מצרך עיקרי בסרטי המערבונים של אותה תקופה.
את מורשתו של דירות דיסקרטיות ניתן לראות גם בספרות ובמוזיקה של התקופה. בסוף המאה ה-19, סופרים כמו אוסקר ויילד וארתור קונאן דויל כתבו סיפורים ורומנים שהציגו את הדירות דיסקרטיות כתפאורה. באופן דומה, מוזיקה הקשורה לדירה דיסקרטית הפכה פופולרית יותר ויותר, ושירים כמו "Yes, Sir, That's My Baby" היו תוצר של תקופה זו.
למרות העובדה כי דירות דיסקרטיות נאסרו במדינות רבות, יש עדיין כמות משמעותית של קסם בקרב הציבור כשמדובר במפעלים אלה. אנשים מוצאים את עצמם לעתים קרובות נמשכים לסיפורים ולמקומות של דירות דיסקרטיות, ורבים מוצאים את עצמם מסוקרנים מהרוח והמסורת של מוסדות אלה. בין אם זו הגרסה הרומנטית של הממסדים האלה שהוצגה בסרטים, או האמת האפלה יותר של ההיסטוריה שלהם, דירות דיסקרטיות ממשיכים לסקרן אנשים עד עצם היום הזה.
